פסק-דין בתיק תא"מ 22883-11-10 - פסקדין

1.         זהו פסק דין, בהתנגדות שהגיש הנתבע לביצוע שטר , אותו הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הוחלט לקבל את ההתנגדות, ולהלן הנימוקים.

2.         התובעת, הינה חברה המספקת בטון וטיט, והנתבע הינו בעליה, של חברת א.ר יוסף הנדסה בע"מ ( להלן: "החברה").

            ביום 1.4.07, נכרת בין התובעת ובין החברה, הסכם לאספקת בטון וטיט מוכן, לצורך עבודות בניה שביצעה החברה בחורה. יצויין, כי בין הצדדים התנהל קשר עסקי ממושך, עוד קודם חתימת ההסכם.

            ההסכם נערך על גבי טופס של התובעת, אשר כולל שלושה חלקים:

בחלקו העליון של הטופס - הצעת מחיר, במסגרתה פורטו מחירי הבטון והטיט, עלות ההובלה ותנאי התשלום;

בחלקו האמצעי של הטופס - נוסח ערבות אישית להתחייבויות החברה, במסגרתו מולאו פרטי הנתבע;

חלקו התחתון של המסמך, נושא כותרת "שטר חוב", אלא ששלוש השורות הראשונות שמתחת לכותרת, בהן אמורים היו הצדדים לפרט, את התנאים להפעלת השטר, מועד פירעונו, זהות הנפרע וסכום השטר, נמחקו בקווים שקושקשו בעט (להלן: "השטר").

הנתבע חתום על המסמך, בשלושה מקומות: חתימה אחת, ממוקמת מתחת לנוסח כתב הערבות, ונמשכת לצד המחיקה, על גבי שלוש השורות הראשונות בשטר, חתימה נוספת נחתמה במקום היעוד לחתימת "עושה השטר", ולצידה פרטי הנתבע. חתימה שלישית, נחתמה בשולי המסמך, ואין חולק, כי נחתמה בשם החברה, אם כי לא הוטבע עליה חותמת החברה.

התובעת הגישה את השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ, שכן לטענתה, לא עמדה החברה בהתחייבויותיה, ונותרה חייבת לתובעת כ-39,000 ש"ח.

אין חולק, כי כאשר נפתח תיק ההוצל"פ, הוגש השטר לביצוע, מבלי שהושלמו במסגרתו הפרטים החסרים, לרבות סכום השטר, ורק לאחר פתיחת התיק, הוסף על גבי המסמך, סכום החוב הנטען.

3.         בתצהיר הנתבע שצורף להתנגדות, נטען בין היתר, כי החברה אינה חייבת סכום כלשהו לתובעת, אלא להפך - התובעת היא שחייבת להשיב לחברה סכומים שגבתה ממנה ביתר, עקב חיוב החברה בתמורה גבוהה מן המוסכם, בגין הטיט והבטון שסיפקה לה. כך, לטענת הנתבע, דרשה התובעת בחשבונות ששלחה, ואשר אותם כיבדה החברה, סך 250 ש"ח עבור כל מ"ק בטון, על אף שמחיר הבטון נקבע בהסכם בין הצדדים על סך 220 ש"ח, ועבור כל מ"ק טיט דרשה 175 ש"ח, על אף שמחיר מ"ק טיט נקבע בהסכם על סך 130 ש"ח.

            אין חולק כי הטופס, הכולל את ההסכם ואת שטר החוב, מולא על ידי מנהל התובע, מר קאסם אבו סירחאן, בישיבה בה נכחו הוא והנתבע, במשרדי התובעת.

            לעניין נסיבות החתימה, העיד הנתבע בתצהירו: "את הסכם ההתקשרות ניסחה התובעת. במעמד החתימה הסביר לי קאסם כי אני מתבקש לחתום כערב על ערבות אישית להתחייבויות החברה לשלם את התמורה בעד החומרים שיסופקו לה על ידי התובעת...

 כל הנכתב בכתב יד על גבי הסכם ההתקשרות נכתב על ידי קאסם בלבד, לרבות פרטיי האישיים ואני רק חתמתי על ההסכם במקום שבו קאסם הצביע לי לחתום...

קאסם ביקש שאחתום כערב בתחתית ההסכם, ואני חתמתי. אולם, מיד הבחנתי שיש בהסכם מקום אחר לחתימה כערב וכי החתימה בתחתית ההסכם הינה על שטר חוב".

לטענת הנתבע, בהעדר תאריך פירעון, פרטי הנפרע, והסכום, אין מדובר למעשה בשטר, ולא ניתן לתבוע על פיו, לפי פקודת השטרות. כן טען, כי במקרה זה לא רק שלא ניתנה הרשאה להשלמת השטר לפי סעיף 19 לפקודה, אלא שמחיקת שלוש השורות הראשונות של המסמך, מעידה על כך שהצדדים התכוונו, כי לא ניתן יהיה להשלים את הפרטים החסרים בשטר.

כן נטען, כי הוספת סכום השטר לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, כשנתיים וחצי לאחר חתימת המסמך, וכשנתיים לאחר היווצרות החוב לכאורה, אינה מקיימת את דרישת סעיף 19 (ב), להשלמת השטר "... תוך זמן סביר...".

4.         בתצהיר מנהל התובעת מר קאסם אבו סרחאן, נטען, לעניין נסיבות חתימת המסמך כדלקמן:  "המבקש, אלקרינאוי יוסף נטל לידיו את ההזמנה אשר בתחתיתה מופיע שטר החוב ועוד קודם למילוי הפרטים קשקש הוא מיד על שטר החוב...

            משנוכחתי כי עשה כן, הודעתי לו כי ללא חתימה על שטר חוב פתוח, איני מוכן להתקשר עם החברה שבשמה הוא פעל (שבבעלותו) א.ר. יוסף הנדסה בע"מ, ואיני מוכן לספק להם את המוצרים....